מעט נקודות אור, הרבה כישלונות. בערב ה-7 באוגוסט, התקווה האחרונה למדליות של המשלחת הוייטנאמית, מרימת המשקולות טרין ואן וין, נכשלה בכל שלושת הניסיונות במשיכה במשקל 128 ק"ג בתחרות הרמת משקולות עד 61 ק"ג לגברים באולימפיאדת פריז 2024. ואן וין הוריד את המשקולת ונפל על הרצפה, והותיר את התחרות בחוסר אונים ובאכזבה עצומה - ניגוד מוחלט לתדמיתה של נבחרת וייטנאם במשחקים האולימפיים. למרות שספורטאית אחת נוספת טרם התחרתה (נוין טי הואנג התחרתה בסיבוב המוקדמות של ריצת קאנו 200 מטר לנשים), ניתן להסיק כי המשלחת הוייטנאמית תחווה אולימפיאדה שנייה ברציפות ללא מדליות. יש משהו מצער בכך שטרין טו וין הגיעה פעמיים לגמר בקליעה, עם סיכוי ברור מאוד לזכות במדליה. עם זאת, בהופעתה האולימפית הראשונה, הקלעית שנולדה בשנת 2000 חסרה את ה"קשיחות" הנדרשת, וטכניקת הקליעה שלה עדיין זקוקה לשיפור משמעותי.
טרין תו וין עלתה לגמר בשני מקצי ירי.
למרות זאת, המקום הרביעי של טו וין באקדח אוויר ל-10 מטר ובמקום השביעי באקדח ספורט ל-25 מטר ראוי לשבח. ראוי לציין שלפני שזכה במדליות הזהב והכסף באולימפיאדת 2016, הואנג שואן וין סיים רק במקום הרביעי באולימפיאדת 2012. עם השקעה נכונה, לטו וין יש סיכוי טוב לזכות במדליות במשחקים האולימפיים הבאים. מלבד טו וין, אולי נקודת האור עבור המשלחת הוייטנאמית הייתה ההופעה הטובה ביותר בקריירה של פאם טי הואה (חתירה), כשהגיעה לרבע הגמר. לאחר שהתאמן בקטגוריית המשקל הקל אך התחרה בקטגוריית המשקל הכבד מול יריבים עדיפים במבנה גופני ובכוח, ביצועיו של החותר הוייטנאמי ראויים לציון 10 מושלם. מלבד טרין טו וין ופאם טי הואה, רוב הספורטאים שנותרו במשלחת הוייטנאמית לא צלחו, חלקם אף נכשלו באופן בלתי מוסבר.
הדעיכה הבלתי מוסברת של הוי הואנג
לדוגמה, במקרה של הוי הואנג, גם במשחה 800 מטר חופשי וגם במשחה 1500 מטר חופשי, הוא לא הצליח להתגבר על מגבלותיו, ו"התהפך" עם תוצאות גרועות מאוד. השחיין
מקוואנג בין קיבל השקעה משמעותית, אך הופעתו הייתה מאכזבת. ברור שאחרי אולימפיאדת פריז 2024, יש לבחון לעומק את בעיותיו של השחיין מספר אחת בווייטנאם. ההפסדים של וו טי קים אן והא טי לין (אגרוף), לה קווק פונג ודו טי אן נגוייט (קשתות), הואנג טי טין (ג'ודו), וו טי מיי טיין (שחייה), לה טי מונג טויין (קליעה), נגויין טי טאט (רכיבה על אופניים)... כולם היו צפויים. בינתיים, טוי לין ודוק פאט, למרות ניצחון אחד בבדמינטון, התמודדו שניהם מול יריבים בעלי דירוג נמוך יותר. עבור טרין ואן וין (הרמת משקולות), הכישלון בכל שלושת הניסיונות במשקל הרמת המשקולות הנמוך ביותר שנרשם של 128 ק"ג מדגים את חוסר האונים שלו ושל כל משלחת הספורט הווייטנאמית במשחקים האולימפיים.
היכן מעמדה של משלחת הספורט הוייטנאמית בהשוואה לדרום מזרח אסיה? במציאות, כישלונה של משלחת הספורט הוייטנאמית בפריז נחזה מראש, שכן הספורטאים הגיעו לאירוע הספורט הגדול ביותר על פני כדור הארץ, עם מגבלות הן בכמות והן באיכות. באופן ספציפי, משלחת הספורט הוייטנאמית מונה סך של 16 ספורטאים המשתתפים באולימפיאדת פריז 2024, כולל 2 ספורטאים עם פטורים מיוחדים באתלטיקה ובשחייה. לשם השוואה: בתאילנד יש 51 ספורטאים שהעפילו, יותר מפי 3 מווייטנאם. המדינות הבאות הן אינדונזיה (29), מלזיה (26) והפיליפינים (22). וייטנאם מדורגת רק במקום ה-6 בדרום מזרח אסיה, לפני טימור מזרח, לאוס (4), ברוניי, קמבודיה (3) ומיאנמר (2). אבל העניין הוא שלמשלחת הספורט הוייטנאמית חסר חוד חנית אמיתי להתחרות על מדליות בתנאים שווים. אפילו טרין טו וין מסתמך אך ורק על מזל ועדיין לא הגיע לרמה של קלע מהשורה הראשונה.
הפיליפינים זכו בשתי מדליות זהב בהתעמלות.
מכיוון שלאף ספורטאי וייטנאמי לא היה סיכוי ברור לזכות במדליה, המשלחת הוייטנאמית הציבה לעצמה מטרה צנועה של "להתאמץ" או "להתגבר על עצמם". בהתבוננות במדינות דרום מזרח אסיה אחרות, תאילנד, הפיליפינים, אינדונזיה... כולן היו בטוחות לזכות במדליות, אפילו במדליות זהב. נכון לבוקר ה-8 באוגוסט, לפיליפינים היו שתי מדליות זהב בהתעמלות (קרלוס יולו) ומדליית ארד (וילגאס) בקטגוריית אגרוף 50 ק"ג לנשים. בינתיים, לאחר שניצחה את גואו צ'ינג (סין) בגמר טאקוונדו 49 ק"ג לנשים, אמנית הלחימה פאניפק וונגפטאנאקיט הגנה בהצלחה על מדליית הזהב האולימפית שלה. לפני שזכתה במדליית הזהב הראשונה שלה באולימפיאדת פריז, תאילנד כבר הבטיחה מדליית כסף בבדמינטון גברים (קונלבוט ויטידסארן), מדליית כסף בהרמת משקולות 61 ק"ג גברים (ת'אראפונג סילאצ'אי), ומדליית ארד באגרוף 55 ק"ג נשים (סוואנאפנג). לאינדונזיה הייתה מדליית ארד בבדמינטון נשים (גרגוריה מריסקה טונג'ונג). מלזיה זכתה בשתי מדליות ארד בזכות אהרון צ'יה וסו ווי ייק (בדמינטון זוגות גברים) ולי זי ג'יה (בדמינטון יחידים גברים). אלו היו גם המדינות שזכו במדליות באולימפיאדת טוקיו 2020, והפגינו ביצועים עקביים בזירה תחרותית מאוד כמו המשחקים. באופן אירוני, וייטנאם מדורגת באופן עקבי בין הנבחרות המובילות במשחקי SEA, ואף השיגה את המקום הראשון בשני הטורנירים האזוריים האחרונים (משחקי SEA 31 ו-32), אך כאשר היא מתחרה במשחקי אסיה או באולימפיאדה,
היא מפגרת לעתים קרובות אחרי המדינות שהוזכרו לעיל. הבעיות של הספורט הווייטנאמי תמיד מודגשות לאחר כל משחקי אסיה ומשחקים אולימפיים. זכרו, לאחר אולימפיאדת טוקיו 2020, שלא צלחה, נלמדו לקחים רבים, אך וייטנאם המשיכה להיכשל במשחקים השנה.
וייטנאם "נעלמת" מהזירה האולימפית.
מר נגוין הונג מין - לשעבר מנהל מחלקת הספורט המקצועי (המחלקה הכללית לספורט ואימון גופני, כיום המחלקה לספורט ואימון גופני), הדגיש שוב ושוב שאם הספורט הווייטנאמי ימשיך להשקיע באופן מבוזר כמו במשחקי SEA, יהיה קשה להשיג משהו במשחקי אסיה או באולימפיאדה. ממשחקי SEA רבים האחרונים עולה בבירור שמדינות מובילות בדרום מזרח אסיה כבר לא מתמקדות יותר מדי בהישגים או אכפת לה מהם, בעוד שספורט וייטנאמי עדיין צריך להיות בראש הרשימה או במקום הראשון.
וייטנאם ממשיכה לגוון את השקעותיה בזירת משחקי SEA. צילום: SN
במשחקי SEA 2023, וייטנאם הובילה את טבלת המדליות עם סך של 355 מדליות, מתוכן 136 זהב, 105 כסף ו-114 ארד. לפני כן, וייטנאם זכתה פעמיים בטבלת המדליות הכללית במשחקי SEA 2003 ו-2022 שנערכו בארצם. עם זאת, הישגים מרשימים אלה בתחרויות אזוריות אינם משקפים במדויק את התפתחות מגזר הספורט. מלבד השקעות מפוזרות ולא ממוקדות, מגזר הספורט של וייטנאם סובל מחולשות בתשתיות, תזונה, יישום
מדע וטכנולוגיה, השתתפות חברתית מוגבלת בספורט וחוסר פיתוח מסונכרן ושיטתי ברמה העממית, המקומית והבית ספרית. אלו בעיות גלויות בבירור, אך פתרונן אינו פשוט ודורש מאמץ קולקטיבי של החברה כולה.
Vietnamnet.vn
מקור: https://vietnamnet.vn/the-thao-viet-nam-that-bai-o-olympic-paris-vi-dau-2309708.html
