יפן זקוקה לעובדים זרים, אך באופן פרדוקסלי, היא אינה יכולה לשמר אותם.

אבל אפילו כאשר עובדים זרים הופכים לגלויים הרבה יותר ביפן, כקופאיים בחנויות נוחות, עובדי מלונות ומלצרים במסעדות, הם עדיין זוכים ליחס מעורפל. פוליטיקאים נותרים מהססים ליצור מסלולים לעובדים זרים, במיוחד אלו במשרות בעלות כישורים נמוכים, להישאר ללא הגבלת זמן.

זה עלול בסופו של דבר לעלות ליפן ביוקר בתחרות עם שכנות כמו דרום קוריאה, או אפילו רחוקות יותר כמו אוסטרליה ואירופה, שגם הן מתקשות למצוא כוח אדם.

התנגדות פוליטית להגירה ביפן, כמו גם ציבור שלעיתים חושש משילוב עולים חדשים, הובילו למערכת משפטית ותמיכה מעורפלת המקשה על זרים להתיישב.

על פי נתוני ממשלת יפן, עובדים ילידי חוץ מרוויחים בממוצע כ-30% פחות מאזרחים יפנים. מחשש לאובדן זכותם להישאר ביפן, עובדים אלה מנהלים לעתים קרובות יחסים רעועים עם מעסיקיהם, וקידום קריירה יכול להיות חמקמק.

"מדיניות יפן נועדה לעודד "אנשים לעבוד ביפן לתקופות קצרות", אמר יאנג ליו, חבר במכון המחקר לכלכלה , מסחר ותעשייה (RIETI) בטוקיו. "אם המערכת תימשך כך, הסבירות שעובדים זרים יפסיקו להגיע ליפן תהפוך גבוהה מאוד".

היו שינויים, אבל לא מספיקים.

בשנת 2018, ממשלת יפן העבירה חוק המאפשר עלייה משמעותית במספר העובדים הזרים בעלי כישורים נמוכים המורשים להיכנס למדינה. מוקדם יותר השנה, טוקיו התחייבה להכפיל מספר זה בחמש השנים הקרובות ל-820,000. ממשלת יפן גם תיקנה תוכנית התמחות טכנית שבה השתמשו מעסיקים כמקור לכוח עבודה זול.

עם זאת, הפוליטיקאים עדיין רחוקים מפתיחת גבולות המדינה. יפן טרם חוותה הגירה משמעותית מהסוג שזעזעה את אירופה או ארצות הברית. המספר הכולל של תושבים ילידי חוץ ביפן - כולל בני זוג וילדים שאינם עובדים - הוא 3.4 מיליון, פחות מ-3% מהאוכלוסייה. לדוגמה, השיעור בגרמניה ובארצות הברית הוא כמעט פי חמישה מזה.

הרבה לפני שזרים יכולים לקבל תושבות קבע, עליהם לעבור דרישות ויזה מסורבלות, כולל מבחני שפה ומיומנויות. שלא כמו בגרמניה, שם הממשלה מספקת לתושבים זרים חדשים עד 400 שעות של הדרכת שפה מסובסדת במחיר של קצת יותר מ-2 יורו לשיעור, ביפן אין תוכניות מאורגנות להכשרת שפה לעובדים זרים.

בעוד שפוליטיקאים טוענים שהמדינה צריכה לעשות עבודה טובה יותר בלימוד יפנית, "הם עדיין לא מוכנים להשקיע בכך כספי משלם המסים", אמר טושינורי קוואגוצ'י, מנהל מחלקת ענייני עבודה זרים במשרד הבריאות, העבודה והרווחה של יפן.

זה משאיר את הערים והמעסיקים באחריות להחליט האם ובאיזו תדירות לספק הכשרה בשפה. ת'אזין, מפעיל בית אבות במאבאשי, בירת מחוז גונמה במרכז יפן, מספק לחלק מהמטפלים שיעור קבוצתי בשפה היפנית, וכן שיעור נוסף בן 45 דקות, בכל חודש. עם זאת, עובדים המכינים ארוחות בבית האבות מקבלים רק שיעור אחד בן 45 דקות בחודש.

אקירה היגוצ'י, נשיא הוטאקה קאי, אמר שהוא מעודד עובדים ללמוד יפנית בכוחות עצמם. אלו שיעברו את מבחן המיומנות הממשלתי בשפה היפנית ברמה השנייה בגובהה, לדבריו, "יזכו ליחס של יפנים, עם אותו שכר ובונוסים".

במיוחד מחוץ לערים גדולות, זרים שאינם דוברי יפנית עלולים להתקשות בתקשורת עם הרשויות המקומיות או בתי הספר. במצבי חירום בריאותיים, מעט מאוד אנשי צוות בבתי חולים דוברים שפה שאינה יפנית.

הוטאקה קאי יישמה צעדים נוספים לתמיכה בעובדיה, כולל מתן דיור למצטרפים חדשים בדירות תאגידיות מסובסדות והצעת הכשרה למיומנויות.

מטבח משותף ל-33 נשים בגילאי 18 עד 31 מציע הצצה למורשת השזורה. ניתן לראות בבירור מכלי הפלסטיק המסומנים בשמות הדיירים שקיות של Ladaku merica bubuk (אבקת פלפל לבן אינדונזית) וחבילות של תיבול לבשר מבושל בסגנון וייטנאמי.

ברחבי מחוז גונמה, התלות בכוח אדם זר היא חד משמעית. באויגאמי אונסן, כפר על צלע הר שבו נסגרו מסעדות, חנויות ומלונות רבים, מחצית מ-20 העובדים במשרה מלאה בג'ינשוטי אוואשימה - פונדק מסורתי של מעיינות חמים - מגיעים ממיאנמר, נפאל או אינדונזיה.

ווטארו טסוטאני, בעל בית ההארחה, אמר: "מכיוון שבית ההארחה ממוקם באזור כפרי, 'אף יפן לא רוצה לעבוד כאן יותר'".

נגון ניי פאר, מנהלת בית ההארחה, סיימה תואר בגיאוגרפיה באוניברסיטה במיאנמר. היא מקווה שממשלת יפן תקל על בקשת האזרחות שלה כדי שתוכל להביא את משפחתה ליפן מתישהו.

אבל מר טסוטאני, בעל בית ההארחה, אמר שהציבור לא הצליח להבין את המציאות שהוא עלול להתנגד אם יותר מדי זרים יגישו בקשה לאזרחות.

"אני שומע אנשים רבים אומרים שיפן היא 'מדינה ייחודית'", אמר מר טסוטאני. "אבל אין באמת צורך להקשות כל כך על זרים שרוצים להישאר ביפן. אנחנו רוצים עובדים".

קוואנג אן