דמעות חסרות תקדים של ג'וקוביץ'.

האם ראיתם פעם את נובאק ג'וקוביץ' בוכה? אולי, אבל כנראה שקשה להיזכר בזיכרון הזה. אבל ה-4 באוגוסט 2024 יהיה יום לזכור את דמעותיו של ג'וקוביץ'. מיד לאחר שובר השוויון המכריע במערכה השנייה של גמר היחידים לגברים באולימפיאדת 2024, ג'וקוביץ' הפיל את המחבט שלו, חגג, לחץ את ידו של קרלוס אלקראז לפני ששחרר רגשות חסרי תקדים. ג'וקוביץ' כרע ברך, ראשו מונח על זרועותיו, ופרץ בבכי. צילומי תקריב הראו את בן ה-37 רועד ללא שליטה. הוא הרים את מבטו לשמיים, סימן את סימן הצלב, ואז התמוטט שוב. בחזרה לכיסאו, אלוף הגראנד סלאם 24 פעמים המשיך לבכות, לא מסוגל להפסיק. כשקיבל דגל סרביה מנערת כדורים, ג'וקוביץ' המשיך לבכות ולחגוג. אגדת הטניס רצה אל היציע, והתמוטט שוב ​​רגשית עם צוות האימון שלו ומשפחתו. לא יהיה זה מוגזם לומר שלאורך הקריירה שלו, אוהדים מעולם לא ראו את נול בוכה כל כך הרבה זמן ועם רגש כזה. ואם היו יכולים, היו רוצים שזה יימשך לנצח. כי זה היה שווה את ההמתנה. שווה את כל מה שדיוקוביץ' עבר. לעומת זאת, בגמר, דיוקוביץ' השתתף במשחקים האולימפיים החמישיים שלו, בעוד אלקארז השתתף במשחקים האולימפיים הראשונים שלו. אין זה אומר שהשחקן הספרדי לא ראוי למדליית הזהב, אבל זה היה אכזרי להפליא לקריירה של דיוקוביץ' אם לא היה המנצח.

ג'וקוביץ' בכה ללא שליטה, מוצף ברגשות שמעולם לא חווה קודם לכן. צילום: טניס

שש עשרה שנים לשנות את צבע המדליה. מבחינת זמן, זה זמן ארוך מאוד. ומבחינת אירועים, האורך אפילו יותר מרתיע. בניגוד לטורנירי גראנד סלאם, הנערכים מדי שנה ומציעים הזדמנויות לג'וקוביץ' לנצח, האולימפיאדה מתקיימת רק כל ארבע שנים. כאשר ג'וקוביץ' התחרה לראשונה באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, וזכה במדליית ארד בגיל 21 - אותו גיל כמו אלקראז כיום - רוב האמינו שמדליית זהב תגיע בקרוב אליו. יחד עם סדרה של הישגים בסבב ה-ATP, מקומו של ג'וקוביץ' בפנתיאון האגדות היה מואר עוד יותר. אבל אז, עם הדחה אחת בסיבוב הראשון ושתי הופעות בחצי הגמר, פתאום, אנשים הבינו שג'וקוביץ' היה בן 34 באולימפיאדה האחרונה בטוקיו לפני שלוש שנים. מדליית הזהב לא נראתה בשום מקום, בעוד שמיקומם של רוג'ר פדרר ורפאל נדאל זרחו באור בהיר יותר, שניהם כבר זכו במדליות זהב אולימפיות. האם הייתה תקווה כלשהי לג'וקוביץ' לאחר שהפסיד לאלקראז בגמר ווימבלדון, סבל מפציעה בברך שדרשה ניתוח, ושיחק עם ברך חבושה? כן, אבל לא הרבה. עם זאת, אפילו בנסיבות הקשות ביותר, נולה נשאר נולה, והפגין קור רוח עדיף בהשוואה לאלקראז, השחקן הצעיר ששיחק בהתלהבות רבה והראה בבירור את רצונו לנצח. ההנחה הייתה שאם אלקראז יגביר את הקצב, ג'וקוביץ' יקרוס. אבל בקרב הזה, 33 טעויותיו הלא מחויבות של אלקראז התגלו כיקרות. ג'וקוביץ', בקרב הזה, השקיע את כל כולו - את ליבו, נשמתו, גופו ומשפחתו. עם ערכים אלה, הניצחון הצית את הכל. לבסוף, החלק החסר ב"אזור ג'וקוביץ'" התמלא. כל הקנאה בחסרונותיו התפוגגה. אחרי הדמעות והרגשות שמילאו את מגרש פיליפ שאטרייה ביום ראשון אחר הצהריים, ג'וקוביץ' יכול כעת לחייך בסיפוק.